"נאף ילד רחוב" - סרטים דוקומנטריים

מי הם המנצלים ומי הם המנוצלים בתוכניות הראליטי ? 

כמה מכם מחכים מדי יום לסיום מהדורת החדשות והתחלת תכניות הראליטי שמשביתות אתכם למסכים ? חשבתם פעם  על כך שאולי מנצלים אתכם? מי מנצל אתכם ומה האינטרסים שלו?

לאורך כל תולדות הספרות והאומנות, הייתה המציצנות לכאורה כוח מניע.   כבר למעלה מעשרים שנה שהמציצנות לוקחת חלק משמעותי מחיינו.

רובכם ודאי מכירים את "האח הגדול" "הישרדות" "המירוץ למליון" ועוד רבים אחרים, אין ספק כי תכניות המציאות הציבו רף חדש לאופן שבו מסכימים המשתתפים בהן לשליטה כמעט מוחלטת של צוות ההפקה על חייהם. המשתתפים שנבחרו לתכנית הופכים לאובייקט של התבוננות עבור מיליוני עיניים בלתי נראות. וכאן בדיוק אנחנו מתחילים לראות את נקודות הניצול של הפקות הריאלטי.

תכניות המציאות הן כביכול תוכניות המציגות אנשים אמיתיים בעת שהם חווים אירועים מתוכננים או לא מתוכננים. תכניות אלו מתחלקות ל3 קטגוריות – הפקה, טקסט וקהל.

מבחינת הפקה, תוכניות הריאלטי מבוססות על הפקה ומשתתפים, ההפקה קובעת על התקדמות התוכנית והם המניע מאחורי ההדחות, הריבים והסטואציות שאנחנו נחשפים אליהן.

מבחינת טקסט, ההפקה פחות מתערבת, ובעיקר עורכת קטעים מצולמים המגיעות ממצלמות מעקב, מצלמות נסתרות או מצילומי הצוות בפעולה. ברור כי גם תכניות המציאות בנויות על פי תסריט כללי ומתנהגות על פי כללים ידועים מראש.

תוכניות הריאלטי הן תוכניות רווחיות להפקות. למה ? מהסבה הפשוטה שהן משלבות הפקה זולה יחסית עם הצלחת רייטינג,  אי צורך בתסריט, אי צורך בשחקנים מקצועיים ויקרים והוצאות ההפקה הן מינימאליות. תכניות מציאות נחשבות לעסק המייצר רווחים אדירים .

אך לא די בכך, תוכניות הריאלטי מצליחות הרבה יותר מתוכניות אחרות מסיבות רבות, ראשית כל הן פותחות את שעריהם בפני משתתפים מכל שכבות האוכלוסייה במגוון רחב של טיפוסים ומעמדות. ההפקה היא המכתיבה את הרכב המתמודדים.

ברור לנו כי בחירות ההפקה במועמדים מסוימים נועדו לשרת צרכים מסחריים. הריאלטי חושף את הכל. חושף פרטים אינטימיים ואישיים של בני אדם, ומציב בפני קהל היעד את עולמו האישי של המשתתף אותו בחרה ההפקה, הוא מאבד כל ערך של עדינות אנושית ולעתים רבות משפיל את המשתתף על מנת לצבור רייטינג רב יותר .

תוכניות הריאלטי נוהגות להתקיים ולהתבסס על סמך סטריאוטיפים, ברמה האישית, מפיקי התוכנית בונים סיפור מיוחד סביב דמות המתמודד המועמד לזכייה באופן שיענה על על ציפיות הצופים התומכים בו, מה שתורם רבות להשפעת תוכניות הריאלטי על הצופים כיין שזה קושר אותנו לבחירות "דמוקרטיות" של צרכנים.

הסיפורים הסנסציוניים והמצמררים מתעשיית הריאליטי רבים, "פרשת הכדורים הפסיכיאטריים" של "האח הגדול", כמו גם תלונות חוזרות ונשנות מצד מתמודדים ב"הישרדות", העלו לתודעה בישראל את קיומו של מוסד רואה ואינו נראה בשם "ההפקה". מושכי חוטים שמניעים את סיפור העונה כרצונם במטרה למקסם עד כמה שאפשר את אחוזי הצפייה.

דוגמא לכך היא תוכנית הריאלטי "הרווק" גם בגרסה הישראלית של הסדרה חוסר ציות של המתמודדים לגחמות ההפקה לא עבר ללא מניפולציה חדשה מצד ההפקה. מספרת דנינו (משתפפת בתוכנית), "אמרו לנו: 'אתן משעממות תחת. אין לנו תוכנית'. מה את כבר יכולה לעשות? זה לא שהבנאדם סוחף אותך. מאיפה את יודעת לעשות טלוויזיה? זה מוביל אותך לסיטואציות שבהן את אומרת דברים שלא היית אומרת בחיים הרגילים. הכל כדי שזה ייראה טוב בטלוויזיה".

תכניות המציאות משתמשות בשיטות הבחירות הדמוקרטיות מהמרחב הציבורי ומיישמת אותם במרחב הפרטי, זהו מעבר מבחירות דמוקרטיות פוליטיות לבחירות במשחק טלויזיה ציבורי, הצופה יכול להצביע עבור המועמד המועדף עליו וזה יוצר אצלו תחושה שהוא אכן משפיע על המתרחש בתוכנית. מרבית תוכניות המציאות מבוססות על תחרות בהן יש רק מנצח אחד, כתוצאה מכך, נוצרות שאיפות תחרותיות בלתי מציאותיות ונוצרת תפיסה המעודדת שלילת ערכים כמו שיתוף פעולה ועזרה הדדית לטובת אינטרסנטיות.

החסרון בתכניות הריאלטי הוא שרואים בתוכניות אלו מוצרי תרבות נמוכים התורמים להשחתה של המרחב הציבורי, מעודדים מציצנות ומטשטשים את הגבולות בין מציאות למניפולציה.

בישראל יש תעשיית ניצול חדשה - בוגרי תוכניות ריאליטי משעבדים את כל החסכונות לטובת חלום קלוש. ביום שאחרי התוכנית הם משקיעים הון עתק בגיוס כותבים, מלחינים, צלמים ויחצנים, אבל אף אחד לא שומע עליהם. הם לא מוכשרים מספיק, ולא אמרו להם את האמת הכואבת הזו כשהשתתפו בתוכנית.