"נאף ילד רחוב" - סרטים דוקומנטריים

ואלס עם בשיר :

ואלס עם באשיר, סרטו הביוגרפי והמונפש של ארי פולמן, נפתח בעת לילה עם קבוצה של 26 כלבים מזילי ריר השועטים דרך רחובות תל אביב בחיפושם אחר נקמה. תוך יצירת דרמטיזציה קולנועית לסיוט מתמשך שחווה בלילות בועז ריין, אחד מחבריו הטובים של פולמן, סצנה זו מתארת כיצד כלבי הציד מפלסים את דרכם מנקודת מוצא שאינה ידועה, דרך שלוות החיים הנורמלית והרגועה בשדרות רוטשילד, ועד ליעד הבלתי נמנע, הדירה שבועז ישן בה.

ארי פולמן היה בשנת 1982 חייל חיל רגלים בן 19. בשנת 2006 הוא נפגש עם חבר מתקופת הצבא המספר לו על סיוטים חוזרים הקשורים בחוויותיו מהמלחמה, בהם 26 כלבים מלאי זעם,רצים בשדרות רוטשילד  תוך כדי שהם רומסים כל העומד בדרכם, עד אשר הם מגיעים למשרדו. הוא מסביר כי בזמן מלחמת לבנון היה תפקידו לירות בכלבים בכפרים אליהם נכנסה מחלקתו, מחשש שאלו יעירו את התושבים בנביחותיהם, והכלבים בחלומות הם הנשמות של 26 הכלבים שהוא אישית הרג. פולמן מופתע, שלעומת חברו, אינו זוכר דבר מאותה תקופה, אך מאוחר יותר באותו ערב מופיע בזכרונו חזיון מליל הטבח בסברה ושתילה שאינו מצליח לקבוע אם קרה באמת. בזכרונו הוא וחבריו לשירות הצבאי חוזרים לרחובות העיר מרחצה בעירום בחוף הים של ביירות, לאור פצצות תאורה פולמן ממהר להפגש עם חבר אחר וזה ממליץ לו לשוחח עם אנשים אחרים שהיו אתו בביירות כדי להבין מה קרה שם. הסרט מלווה את פולמן בשיחותיו עם חברים, פסיכולוגית והעיתונאי רון בן ישי, ששהה בביירות באותה עת, כדי להזכר מחדש בחוויותיו במלחמה.

 בסופו של הסרט הוא נזכר שירה פצצות תאורה מעל מחנות הפליטים באותו לילה, ועם סיום הטבח ראה את הנשים והילדים שחזרו למחנה ממררים בבכי. הסרט מסתיים בקטע מצילומי טלוויזיה ששודרו לאחר הטבח ובו נראות נשים ממררות בבכי וגופות המוטלות במחנה.

המבנה של 'ואלס עם באשיר' הוא של סרט תעודי, ובכל זאת קשה להגדיר אותו ככזה, משום שהוא נעשה באנימציה. אין כאן תיעוד של המציאות, אלא בריאה שלה מחדש. אחת הסיבות לכך היא שחלק מהמרואיינים לא הסכימו להיחשף בפני מצלמה ונוצרו בידי המעצב האמנותי דוד פולונסקי ובמאי האנימציה יוני גודמן, בעזרת שחקנים שהקריאו את שורותיהם ושימשו מודל לפני הדמויות המצוירות.

השימוש באנימציה בואלס עם באשיר הוא שמעצים את יכולתו של פולמן לנבור בנבכי זיכרונו ומאפשר לקולנוע התיעודי להציע דרכים חדשות לנראות קולנועית, ואלס עם באשיר חומק פעמים רבות, ובאופן כמעט בלתי מובחן, אל תוך החלום, ואז מתעורר ממנו במהירות בחזרה אל ההווה. 

כל מעבר כזה מבחין בין פנטזיה לבין מציאות באופן שיוצר ניגודים אשר הולמים בצופה, מעוררים בו את הזיכרון, ומאפשרים את החוויה המחודשת של העבר. הדוגמה בסרט לגישור כזה בין חלום למציאות היא סצנת שדה התעופה בבירות, שבה פולמן מתהלך בתוך טרמינל מופצץ ונטוש. תוך שהוא מפנטז על שיטוט דרך נמל תעופה אזרחי מפואר ונוצץ.

השימוש באנימציה בואלס עם באשיר הוא שמעצים את יכולתו של פולמן לנבור בנבכי זיכרונו ומאפשר לקולנוע התיעודי להציע דרכים חדשות לנראות קולנועית . האנימציה כאן מרחיבה את הפוטנציאל של המדיום הקולנועי לראות ולהראות את מה שבאופן נורמלי נחסם מן העין האנושית.