"נאף ילד רחוב" - סרטים דוקומנטריים
צפייה בסרטים דוקומנטריים : " נאף ילד רחוב "
הסרט מציג סיפור של ילד רחוב השורד ונאבק על
חייו, על כבודו ועל עתידו. נאף (נפתלי), ילד חרדי, נזרק מהבית כדי שלא "ירקיב
את שאר התפוחים בארגז". מגיל 14 הוא מסתובב ברחובות "העיר התחתית"
של ירושלים, בכיכר ציון, שם מתנהלים חייהם של ילדי רחוב החשופים לפשע, אלימות
וניצול מיני. בשם ילדי הרחוב – הוא יוצא למאבק נגד הבירוקרטיה של העירייה , בשם
הצדק – והנקמה – הוא נלחם במערכת המשפט כדי להעמיד לדין גבר שניצל אותו מינית
ומגיע עד לבית המשפט העליון. בשם התקווה – הוא מתעמת עם עורכי הפלייליסט
בגל"צ, כדי לקבל את הצ`אנס שלו כמוזיקאי.
לאחר
מכן הוא (נאף) מארגן בכיכר ציון הפגנה נדירה של ילדי רחוב אבודים, ובמשנהו, באותו
המקום, הוא מתווך בעסקת סמים. בין גאות לשפל, בין הצלחות מסחררות לכישלונות
צורבים, מנווט נאף את חייו ואולי נסחף ללא שליטה בזרם הקטלני של חיי הרחוב
בירושלים. הסרט מספק הצצה דוקומנטארית נדירה אל החצר האחורית של ירושלים. שם, מול
המצלמה, ילדים שולפים סכינים, מוכרים סמים, חיים את הרגע ומוותרים על העתיד. זהו
מאבק ההישרדות של ילדי הרחוב, מבעד לעיניו ולחייו של ילד אחד.
נאף נולד למשפחה חרדית בירושלים, להורים
חוזרים בתשובה ממוצא אנגלו-סקסי. הוא הרביעי בין תשעה ילדים. בגיל 13, כשלמד
בתלמוד תורה, עלה על המסלול של "שבאבניק" (נוער חרדי שנפלט מלימודים).
"התחלתי לעשות בעיות", הוא מספר, "גנבתי עם חברים מחנויות. לא
רציתי להיות דתי".
נאף הופנה על ידי רשויות הרווחה למשפחות
אומנות, אך לא הסתדר באף אחד מהבתים. אביו, שהיה בנעוריו "היפי" בארצות
הברית, לא הסכים לשום סטייה מהחינוך שייעד לבנו. לאמו עדיין לא היה קול להתנגד
לבעלה ולעמוד לצדו של בנה, כפי שעשתה לבסוף. בינתיים נאף התקבל - על תנאי -
ללימודים בישיבה בירושלים. ראש הישיבה עמד על כך שלא יחזור לסביבת מגוריו הישנה,
כדי שלא יסתובב עם הנערים שהשפיעו עליו לרעה.
לאחר שנפלט מאחת המשפחות האומנות, קיבל אביו
של נאף הצעה ממכר, מפיק חרדי, לארח את נאף בביתו. "הייתי ילד יפה", מספר
נאף, "כשהייתי בן 11 המפיק הזה ביקש לצלם אותי לאלבום של רבנים. הוא עשה לי
בוק שלם וכבר אז נגע בי, אבל לא הבנתי". נאף שהה אצל המפיק במשך שבועיים
והותקף מינית על ידו. הוא עבר לגור ברחוב. כעבור כשנה
וחצי, בגיל 14 וחצי, התלונן נאף במשטרה על אונס. התוקף נדון לשמונה חודשי מאסר
בפועל ולקנס של 5,000 שקל. הוא ערער לבית המשפט העליון, אבל ערעורו נדחה ואף נגזרו
עליו חודשיים מאסר נוספים.
הבמאי משה אלפי שמע על נאף במקרה, כשהגיע
יום אחד לכיכר ציון. לדבריו, "הבת שלי, בת 14, התחילה לרדת לעיר יום-יום. כאב
וכאדם דתי החלטתי להבין מה המקום הזה שהיא מבלה בו". אלפי הגיע ל"חוט
המשולש", מועדון של חב"ד לנוער רחוב, ביום שבו חגגו לנאף יום הולדת.
"היה לו ביטחון עצמי מדהים", מספר
אלפי, "אמרו לי שהילד הזה הולך לעשות הפגנה בכיכר ציון במחאה על היחס של
העובדים הסוציאליים, לדבריו של אלפי נאף בלט על רקע נערים ונערות שמצאו עצמם ברחוב
כתחנה בחייהם וכמרד נעורים. "נאף הוא נער בסיכון, שהחיים ברחוב הם מהות
חייו".
ההפגנה בכיכר ציון, שנערכה בפברואר 2004,
סוקרה בהרחבה בתקשורת. נאף התראיין ודיבר נגד העובדים הסוציאליים ונגד הטיפול
בכפייה. ערב ההפגנה הוא כתב לראש העיר, אורי לופליאנסקי, "אני פונה אליך בתור
נציגו של הנוער במצוקה בירושלים", וביקש ממנו לבוא להפגנה. אבל ראש העיר לא
בא. בסיום ההפגנה, נאף ועוד כ-20 נערים חסרי בית התמקמו עם שקי השינה שלהם בכיכר
ספרא, מול בניין העירייה והתפנו משם רק מקץ שעות רבות, באמצע הלילה.
בעקבות
ההפגנה נקבעו לנאף פגישות עם חברי מועצת העיר ועם חברי כנסת. הוא בא לפגישות מצויד
בתוכנית מפורטת להקמת בית לנוער מחוסר בית, "אם תתנו לנו את זה", אמר
בפגישות, "כולם ישתפו אתכם פעולה". איש לא התייחס אליו ברצינות.
בסרט הוא מקריא מכתב מראש העיר, שבו נאמר לו
שהוא אינו נציג הנוער כפי שטען, ושהנערים חסרי הבית בעיר מרוצים מהטיפול שמעניקה להם
העירייה. מובס, הוא הפסיק את המאבק.
אותה תקופה רוממו את רוחו השירים שכתב.
בעזרת אנשים טובים ממועדון הנוער החרדי "zone", הוא הצליח להקליט סינגל ולעשות כמה הופעות ראפ. אבל בגלי
צה"ל לא התקבלו השירים לשידור. עוד אכזבה.
נאף מחליף זהויות בכל סצינה בסרט. פעם הוא
נראה כחסיד ברסלב תמוה שכיפה שחורה גדולה לראשו, פעם הוא איש מועדונים, פעם נרקומן
(אף שלדבריו, מעולם לא השתמש בסמים קשים) ולבסוף בחור ישיבה.
נאף אומר שהוא מרגיש טוב בבית, אבל הוא
מתכוון למצוא עבודה ולעבור לגור בדירה אחרת. באחת הגיחות שלו להתאוורר על המדרגות
מחוץ לבניין, הוא שאל שכנה מבוגרת אם היא זקוקה לעזרה. עוד היא תוקעת מבט לא מבין
בנער בבגדי הראפ עם הראש המקריח, והוא לקח את שקית האשפה מידיה וחצה את הכביש לפח
האשפה הקרוב. נאף הוא ילד טוב , אך עדיין אף אחד לא מבין אותו...
אתה מתאר את הסרט מאוד יפה, אבל אתה לא מקיים פה שום דיון ושימוש בחומרי הזירה.
השבמחק